<h1>פירוש קדמון לאחד מגדולי הראשונים — תמורה</h1>
<h2>דף ז.</h2>
[תמורה ל' ע"ב] דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא. והיא אף ולדה נרבעו. דר' אליעזר סבר זה וזה גורם אסור. כלומר דכיון דנרבע הויא אסירא, וכי הדר ונתעברה נמצא דהך עובר קאתי מאיסור ומהיתר. דהא הזכר שנתעברה הימנו הוי מותר. ונמצא דהיתר ואיסור גורמין לעובר שנוצר ושנולד. שנרבעו כשהן מוקדשין. ובין נתעברו כבר ובין נתעברו אחר כך אסירי ולדותיהן. משום דגבי קדשים בזיא מילתא. הואיל והשתנו. דכד נרבעו הוו חולין ואחר כך נשתנו, שהרי הקדיש.
<h2>דף נז.</h2>
[תמורה ל' ע"א] אמאי אסרי כולהו הנך שכנגד הכלב. ניכוין חד להדי כלבא. כלומר דחד דהוי חילופו דכלב ליתסר לחודיה. שדי בכולהו. הנך שכנגדו. לישנא אחרינא, שכנגד הכלב. אמר רב אשי כגון דשויין כולהון כל חד וחד כו'. כלומר דהני י' שכנגד הכלב שוי כל חד וחד ד' זוזי ופלגו חומשא דזוזא והנך שעם הכלב לא שוו כל חד וחד אלא ד' זוזי. והכלב שעמהן שוה ה' זוזי. ונמצא דההוא דהוו ליה לחלקו הנך ט' וכלב. דאע"ג דהנהו י' שוו כל חד וחד ד' זוזי ופלגו חומש, והנך לא שוו אלא ד' זוזי, אפילו הכי כיון דאית ליה הכלב דשוי ה' זוזי, היינו אותו חשבון עצמו. כגון די' זימני פלגו חומשא היינו ה' זימני חומש שלם, וה' חומשין הוו זוזא. ונמצא דההוא פלגו חומש דטפי הוי בכלבא לחודיה כנגדם. ונמצא הכלב חילופם דכולהו. ולהכי אסירי כולהו הנך י' שכנגד הכלב, דהא הוו חילופו של כלב. אתנן כלב, כגון שנתן אתנן לזונה כדי להרביענה לכלבו. ומחיר זונה, שנתן טלה תחת זונה. כלומר שקנאה דרך מקח. ולא מיירי באיש כלל.
